פסק-דין בתיק בג"ץ 82/02

הנשיא א' ברק:

           האם הפטור ממכס וממס קניה על מוניות מיושם כדין, או שמא יש להורות על ביצועו באופן אחר, כך שיובטח כי הפטור כולו יגיע לידי בעל המונית? זו השאלה העומדת להכרעה בעתירה שלפנינו.

הצדדים

1.        העותר 1 הוא נהג מונית ותיק. מדי כמה שנים הוא נוהג להחליף את המכונית, המשמשת אותו כמונית, במכונית חדשה, אשר נרכשת מסוכנות ליבוא מכוניות. העותר 2 הוא איגוד נהגי המוניות חברי ההסתדרות החדשה. איגוד זה מייצג כמה מאות נהגי מוניות מכל רחבי הארץ. המשיב 1 הוא אגף המכס במשרד האוצר, האחראי על השומה והגבייה של מכס ושל מס קנייה, אשר מוטלים על מכוניות מיובאות. המשיב 2 הוא משרד המסחר והתעשיה. בתחומו פועלת הרשות להגבלים עסקיים, שמטרתה הגנה על שוק חופשי ותחרותי, בין היתר בתחום שיווק המכוניות. המשיב 3 הוא משרד התחבורה, המפעיל מנגנון לרישוי כלי הרכב. המשיב 4 הוא איגוד יבואני הרכב, המייצג את החברות המייבאות ומשווקות מכוניות בישראל. המשיבים 4-2 צורפו לעתירה בהחלטת בית המשפט, בהיותם רלוונטיים לתכניה.

העתירה

2.        העתירה שלפנינו הוגשה, במקורה, על-ידי העותר 1, שטען לעצמו ברוב להט וכשרון לאורך ההליך כולו. משנתברר, שהעתירה מבטאת אינטרס של רוב נהגי המוניות בארץ, הצטרף לה גם העותר 2. טענתם של העותרים היא, כי לא מתאפשר להם ליהנות ממלוא ההקלה במס קניה ובמכס, המוענקת על רכישת מונית. המדובר בהקלה משמעותית ביותר: כידוע, מס קניה על רכב פרטי עומד כיום על שיעור גבוה ביותר - 95% מהמחיר הסיטוני של הרכב. חלק מכלי הרכב אף מחויבים בתשלום מכס, בשיעור לא גבוה. ואולם, כלי רכב שנועד לשמש כמונית פטור לגמרי - כל עוד הוא אמנם רשום ומשמש כמונית - ממס קניה (שהנו רכיב המס העיקרי ברכב פרטי), ולרוב גם ממכס. טוענים העותרים, שפטור זה, תחת להיטיב עם נהגי המוניות, נופל בחלקו, שלא כדין, לכיסם של יבואני הרכב.

3.        באופן רגיל, המכס ומס הקניה על מכוניות, שהנן טובין מיובאים, משולמים במלואם על-ידי היבואן בעת שחרור המכונית מן המכס (סעיפים 9(א)(1) ו-5(ד) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952 (להלן - "חוק מס קניה"); סעיף 1 לפקודת המכס). אולם, באופן טיפוסי, היבואן אינו נושא בעצמו במלוא רכיב מס זה, אלא "מגלגל" את רובו אל שכם הצרכן, אשר נדרש לשלם ליבואן מחיר גבוה בהרבה מן המחיר הסיטוני ששולם בפועל ליצרן ("מחיר ברוטו"). מחיר הברוטו מגלם, כמובן, לא רק את המחיר הסיטוני ואת רכיב המס ששולם, אלא גם את הרווח שנצמח ליבואן מעסקת מכר המכונית. ואילו במוניות: היות שהיבואן הוא שנדרש לשלם את המס במקרה הרגיל, הוא גם זה שכלפיו מופעל הפטור במקרה של יבוא מונית, והרכב המיועד לשמש כמונית משוחרר מן המכס בלא תשלום מס כלשהו. משכך, אף לא נדרש היבואן "לגלגל" על הצרכן - נהג המונית - את רכיב המס, שכן הוא לא שילמו כלל. מסיבה זו, רכישת רכב לשימוש כמונית זולה, ככלל, באופן משמעותי מרכישת מכונית רגילה על-ידי צרכן מן השורה.

4.        ומהו, אם כן, היסוד לעתירה? טוענים העותרים, שהמחיר שדורש מהם היבואן עבור מונית - הגם שהוא זול ממחירה של מכונית מקבילה לשימוש אישי - אינו מגלם באופן מלא את הפחתת המס. כלומר, מחירה של מכונית המיועדת לשמש כמונית אינו שווה למחירה של מכונית המיועדת לשימוש רגיל, שהופחת ממנו רכיב המס ("מחיר נטו"). למעשה העותרים מלינים, אם כן, על אפליית מחירים שנוקטים היבואנים כלפי נהגי המוניות, בהשוואה לצרכני מכוניות רגילים: בשיווק מוניות, מוסיפים היבואנים סכום כלשהו על מחיר הנטו, סכום שאינו משולם ברכישת מכונית לשימוש רגיל, ואשר אינו מהווה גלגול עלויות מס, שהרי מס לא שולם. בתוספת זו רואים העותרים עשיית עושר שלא כדין מצד היבואנים, ה"מכרסמים" בהטבת המס השייכת לבעלי המוניות וכך נהנים מפטור לא-להם. העותרים מניחים, כי הפטור ממס שניתן למוניות מיועד לזכות את נהגי המוניות, ולא את יבואניהן. להבנתם, תכלית הפטור היא יצירת תמריץ אצל הנהגים לרכישה עתית של מוניות חדשות. משכך, הם מבקשים כי המשיב 1 ייצור מנגנון, אשר יבטיח, כי הפטור כולו מגיע ישירות אל רוכש המונית, מבלי שיתאפשר ליבואן לנצל אותו לשלשול רווח לכיסו, על חשבון בעל המונית.

5.        המשיבים 3-1 הנם גופים של המדינה, הטוענים לדחיית העתירה. להבנתם, הטרוניה האמיתית המובלעת בעתירה היא נגד היבואנים, אשר נוקטים בשיטת תמחור שאינה לפי רוחם של העותרים. אולם, לטענת המשיבים, בהעדר ראיות לקיומו של הסדר כובל בשוק כלי הרכב המיועדים לשמש כמוניות, אין עילה להתערבות המדינה בפרקטיקת התמחור של יבואני המוניות. זה שנים שמחירי מוניות אינם מפוקחים על-ידי המדינה, אלא נקבעים באופן חופשי על-ידי היבואנים, הפועלים בשוק פתוח לתחרות, אשר מאפשר כיום אף יבוא אישי של מכוניות. לגוף הפטור ממס מדגישים המשיבים, כי תכליותיו - עידוד נהגים להחליף את מוניותיהם באופן תדיר (כדי לשפר את הבטיחות ואת איכות השירות ולפצות על בלאי מואץ), וגיוון אמצעי התחבורה הציבורית הזמינים לציבור - מושגות גם במצב הנוכחי, בו מוניות נמכרות בהנחה משמעותית, גם אם לא ב"מחיר הנטו" (בדיקת המשיבים העלתה, שבעל המונית נהנה מכ-80% מערך ההטבה, בעוד כ-20% נותרים אצל היבואן). המשיבים מציינים, כי נדיר מאוד מצב, בו הטבת מס כלשהי מגיעה במלואה לצרכן-הקצה. בדומה, אף הכבדות מס אינן מגולגלות תמיד במלואן לפתחו של הצרכן; לא אחת יעדיף המשווק לספוג חלק מן ההכבדה, מטעמי שיווק ותחרות. כך אף בענייננו - להטבת המס המשמעותית המוקנית לרוכשי מוניות, לעומת רוכשי מכוניות לשימוש רגיל, יש עלות מסוימת, והיא ההפנמה של חלק מן ההטבה על-ידי היבואנים. המשיבים אינם גורסים שהאופן בו מוענק כיום הפטור הוא היחיד האפשרי - ובמהלך ההתדיינות הם אף מסרו כי נשקלות כיום דרכים פיסקאליות חלופיות להשגת אותן התכליות - אך הם עומדים על כך שמדובר בשיטה סבירה וחוקית לגביית המס ולהענקת הפטור, ואין עילה כי נתערב בה. את טיעוניהם גיבו המשיבים בדו"ח מקצועי של משרד האוצר, שבדק - לבקשת בית המשפט - את הסדר הפטור הקיים ואת החלופות האפשריות לו.

6.        המשיב 4, איגוד יבואני הרכב, קורא אף הוא לדחיית העתירה, ולו מטעמיה של המדינה. המשיב 4 מאשר, שיבואני הרכב אכן נוטים לדרוש מן הצרכן מחיר גבוה יותר עבור כלי רכב שמיועד לשמש כמונית, לעומת כלי רכב שמיועד לשימוש פרטי. אולם הוא עומד על כך שתוספת זו במחיר אינה מיועדת להגדלת הרווח ממכירת המוניות על חשבון הנהגים. לשיטתו, התוספת במחיר נועדה לכסות עלויות מיוחדות בהן נושאים היבואנים לצורך טיפול במוניות - בהליכי היבוא, השיווק והשחרור מהמכס וכן בהענקת טיפול ואחריות ייחודיים לכלי רכב אלו. אין בה עשיית עושר ולא במשפט, וודאי שאין בה גזילת הפטור מנהגי המוניות.

ההסמכה, המס והפטור

7.        סמכותו של שר האוצר לקבוע בחקיקת משנה שיעורי מס קניה ומכסים על טובין שונים, וכן לקבוע פטורים והקלות בנסיבות משתנות, מעוגנת בחקיקה ראשית מפורטת. כך, קובעים סעיפים 3 ו-5 לפקודת תעריף המכס והפיטורין, 1937, כי:

"מכס יוטל על טובין שיובאו, בשיעורים שנקבעו בתוספת.

[...]

רשאי שר האוצר בצו, להוסיף לתוספת לפקודה זו או לתקנה...".

סעיף 1 לחוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), תשי"ט-1949 קובע, כי:

"שר האוצר רשאי, בצו שיפורסם ברשומות [...] להוסיף על התוספת לפקודת תעריף המכס והפטורים, 1937, או לתקן אותה תוספת באופן אחר."

סעיפים 3-2 לחוק מס קניה קובעים, כי:

"מס קניה יוטל על יבואם ועל מכירתם של טובין טעונים מס...